באג ברסס פיד בבלוג של בועז כהן הביאה אותי לפוסט הזה. השיר המקסים שמלווה את הטריילר של הסרט הוא במקור של ג'קסון סי פראנק, זמר פולק אמריקאי נשכח שהוציא אלבום אחד בלבד. מסתבר ששבה גם את ליבו של ניק דרייק שחידש אותו בינו לבין עצמו, בהקלטות ביתיות שיצאו לאור ב-2007 באלבום Family Tree. יש מעט מאוד יוצרים שיצירתם נגדעה בעודם צעירים, שאני מעריך את כל גוף היצירה שהשאירו אחריהם ובדרך-כלל מכיר את רובו. ניק דרייק הואאחדמהם, והופתעתי מאלבום האסף הביתי הזה שחלף לי מתחת לראדר ופוספס. עד עכשיו.
לכל חובב קאברים יש את הרגע ההוא שבו הוא ניצב לראשונה מול השיר המקורי אחרי שלמד להכיר קאבר מסוים היטב. בדרך כלל מתלווה תחושה חמוצה לרגע הזה כשאתה מגלה שהמקור עולה על הקאבר שאהבת עשרות מונים.
Song to the Siren הוא רק דוגמא, אבל דוגמא מצויינת. אליזבת פרייזר ורובין גאת'רי מהקוקטו טווינז, לקחו את השיר היפהפה של טים באקלי, במקור מאלבומו Starsailor והדגימו בו את כל מה שהאייטיז הושמצו בעבורו (בדרך כלל ללא הצדקה) - גירסא מנופחת, אוורירית וחסרת חיים.
מול זה עומד השיר המקורי - שיר קטן-גדול, אקוסטי, חשוף עד כאב, משירי האהבה היפים שנכתבו אי-פעם.
הם לא היו היחידים שניסו לגעת במושלמות הבאקלית, רבים ניסו לבצע את השיר בדרך כלל עם תוצאות פושרות או מביכות. רק בשנים האחרונות, עשרים שנה אחרי הביצוע של This Mortal Coil וקרוב לארבעים שנה אחרי הביצוע המקורי של באקלי, התפרסמו בזה אחר זה שני קאברים טובים - אחד של The Czars מאלבום הקאברים שלהם שיצא בשנת 2005 (הביצוע עצמו הופיע כבר בשנת 2000), וג'ון פרושיאנטה בביצוע מושלם מאלבומו העשירי שיצא בשנה שעברה.
ולסיום - ביצוע של טים באקלי מתוכנית הטלוויזיה של המאנקיז, שנת 1968:
ה-NME ביקש מ-15,000 מקוראיו לדרג את הקאברים הטובים והגרועים של כל הזמנים. התוצאות מפתיעות בעיקר בגלל המקום הראשון. בפוסטים הקרובים אסקור את המצעד הזה, נתחיל מלמטה ונעלה, מדי פעם אציע קאברים נוספים כאלטרנטיבה לקאבר הזוכה, בשביל הגיוון.
הטובים:
מקום 9 - Marvin Gaye - I Heard It Through The Grapevine, במקור של סמוקי רובינסון והמיריקאלס, שיר מוטאון קלאסי שהקאבר של מרויין גאי מ-1968 הצליח כל-כך עד שהפך למזוהה בלעדית איתו. מעט אחריו הוציאו CCR, באלבומם החמישי, את הגירסה האפית שלהם (11 דקות!).
נדלג עשור אל תור הזהב של האנדרגראונד, אחרי שסערת (ומהפכת) הפאנק שככה והכשרונות האמיתיים החלו לצוץ, הוציאו, כמעט במקביל, שני הרכבים מעניינים קאברים משלהם לשיר. הסליטס, רבעיית הפאנק-רוק-פאנקי-דאב הנשית מבריטניה, הקליטה גרסה מעניינת ומדליקה במיוחד שיצא בזמנו כצד ב' לסינגל הראשון שלהן Typical Girls. אצל הסליטס השיר לובש מעטפת קיצבית יותר, טאצ' של דאב, בס שמן וכבד, כלי הקשה - כל החגיגה כמו הלהיט בצידו השני של הסינגל. חברי טוקסידומון, אחת מלהקות האנדרגראונד הנפלאות והנשכחות מהאייטיז, לקחו את השיר ועשו את הבלתי-אפשרי גם שמרו על הטון הטוקסידומוני שאפיין אותם לאורך השנים והפכו בכך את השיר לשיר "שלהם", אבל הצליחו להעביר את תחושת הייאוש של הגבר הנבגד, מה שהכי בלט בגירסתו של מרווין גאי (ולדעתי מהווה גורם עיקרי להצלחת גירסתו). אלא שיש כאן גם היפוך תפקידים - טוקסידומון הפכו את השיר לשיחת טלפון בין שני גברים, צעד שמרווין גאי, למרות היותו "גאה", לא היה מסוגל לעשות בסוף שנות השישים. השיר, דרך-אגב, באמת הוקלט בטלפון במהלך פסטיבל הומו-לסבי בסן פרנסיסקו ב-1977.
ויש גם קאבר דיסקו, מילדרד וייני, הוציאה קאבר דיסקו משלה תחת השם P'zzazz, בשנת 1980. תהנו.
ה-NME ביקש מ-15,000 מקוראיו לדרג את הקאברים הטובים והגרועים של כל הזמנים. התוצאות מפתיעות בעיקר בגלל המקום הראשון. בפוסטים הקרובים אסקור את המצעד הזה, נתחיל מלמטה ונעלה, מדי פעם אציע קאברים נוספים כאלטרנטיבה לקאבר הזוכה, בשביל הגיוון.
הטובים:
מקום 10 - The White Stripes - I Just Don't Know What To Do With Myself, במקור שיר של יצרני הלהיטים בכרךודיוויד שבוצע ע"י טומי האנט ב-1962, אבל התפרסם בעיקר בביצוע היפהפה של דאסטי ספרינגפילד מ-64'. בשנות השבעים ביצעו את השיר בין היתר אלביס קוסטלו, דמיס רוסוס ולהקת הפוסט-פאנק דה פוטוז (עם וונדי וו). הביצוע של הוויט סטרייפס שהגיע למקום העשירי הוא מ-2003 והופיע באלבומם הרביעי "אלפנט".
The Vaselines נכנסו לתודעה, לפחות שלי, ב-1994 כשנירוונה חידשו בקאבר מעולה שיר שלהם באנפלגד ב-MTV, שנה לפני-כן הם גם חידשו שני שירים אחרים לאלבום האוסף Incesticide, סה"כ שלושה שירים שנירוונה חידשו בשנה אחת. כל זה לא ממש הועיל ללהקה שבעצם התפרקה מיד לאחר צאת אלבומם הראשון. עכשיו הם התאחדו, הפעם כצמד, ויש להם אלבום חדש.
את השרשרת נתחיל מהחידוש של נירוונה מהאלבום Incesticide, ל-Molly's Lips, השיר במקור מהאי.פי השני של הואזלינס. קאבר חיוור בעיני בהשוואה למקור הנפלא. דה ואזלינס חידשו באי.פי. הראשון שלהם את "You Think You're a Man" של דיווין, בקאבר נפלא שלא נופל מהמקור, במיוחד בקטעים שפרנסס שרה, ושימו לב גם לגיטרה שנכנסת לראשונה אחרי 1:05 דקות.דיווין בעצמו חידש לא מעט שירים הבולט מביניהם הוא "Walk Like a Man" של הפור סיזנס. קאבר שכבר בעצמו הפך לקלאסיקה.
זו השרשרת שלנו להיום:
Nirvana - Molly's Lips
The Vaselines - Molly's Lips
The Vaselines - You Think You´re A Man
Divine - You Think You´re A Man
Divine - Walk Like a Man
Frankie Valli And The Four Seasons- Walk Like A Man
